sidebar

הברחת נכסים באמצעות עריכת הסכם יחסי ממון פיקטיבי


19/06/2014

מעשה בפלוני, אשר לו חובות כבדים ונושים רבים. הנושים איימו לממש את רכושו הרב כדי לפרוע את חובותיו כלפיהם. מחשש שנושיו ישימו את ידיהם על רכושו, חתם פלוני על הסכם יחסי ממון פיקטיבי עם אשתו, בו נקבע, כי הרכוש הינו של האישה בלבד. בני הזוג אף טרחו לאשר את הסכם הממון בבית המשפט, וההסכם הפיקטיבי קיבל תוקף של פסק דין.
לימים עלו יחסי בני הזוג על שרטון, והאישה תבעה לעצמה את כל הרכוש, אותו השיג בעלה במשך השנים, בהסתמכה על הסכם הממון הפיקטיבי. הבעל טען, כי מדובר בהסכם ממון פיקטיבי, ועתר לביטולו על מנת לזכות בנכסיו. האם יבטל בית המשפט את הסכם הממון הפיקטיבי ?

"הסכם  ממון" הינו הסכם בין בני זוג, המסדיר את יחסי הממון שביניהם. ההסכם יכול להיערך בין לפני הנישואין, בין במהלך הנישואין ובין עובר לפקיעת הנישואין.
את ההסכם יש לערוך בכתב (לא בעל-פה ולא בהתנהגות), וגם כל שינוי של הסכם כזה צריך להיעשות בכתב.

הסכם הממון צריך להיות מאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, אשר לו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג. אם לאחר שאושר ההסכם יחפצו בני הזוג לשנותו – נדרש שגם השינוי יאושר על ידי בית המשפט או בית הדין הרבני.

לפני שבית המשפט יאשר את הסכם הממון, יברר השופט היטב, ועליו להשתכנע בכך, שבני הזוג עשו את ההסכם (או את השינוי להסכם) "בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו", כלשון חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973.

עם זאת, יש לזכור, כי בית המשפט המאשר את הסכם הממון – לא בודק את תוכנו, ולא אמור לבדוק את תוכנו.  די שבית המשפט ייווכח, כי בני הזוג עשו אותו בהסכמה חופשית, ותוך הבנת תוצאותיו ומשמעותו.

הסכם  ממון  פיקטיבי :

לעתים חותמים בני זוג על הסכם ממון, בניסיון למנוע השתלטות נושים על נכסיהם.
כך, עורכים בני הזוג הסכם יחסי ממון פיקטיבי, במסגרתו מעביר בן הזוג החייב לבן הזוג האחר את כלל הרכוש או חלקו, כדי להתחמק מנושים. כדי שההסכם ייראה אמין, כשר ותקף גם כלפי הנושים, מאשרים אותו בני הזוג בפני בית המשפט, אשר מעניק לו תוקף של פסק דין.

הסכם ממון פיקטיבי עלול להיות מוכרז כ"חוזה למראית עין", אשר דינו להתבטל. החוק קובע, כי חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל, ואולם אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמך בתום לב על קיום החוזה.

הבעיה מתעוררת כאשר יש צורך במימוש הסכם הממון.
בדרך כלל, כאשר בני זוג מחליטים לערוך הסכם פיקטיבי, מערכת היחסים הזוגית שלהם תקינה, וההסכם נועד להציל את הרכוש מנושים. ואולם, כאשר קורה והמערכת הזוגית באמת מגיעה לסיומה, נוצרת בעיה בין בני הזוג עצמם.
אחד מבני הזוג טוען, כי השני ויתר על חלקו ברכוש, ויש לאכוף את ההסכם ביניהם. ואילו בן הזוג השני טוען, מדובר בהסכם פיקטיבי.

בית המשפט יחליט בכל מקרה לפי נסיבותיו ויבחן את אמיתות ההסכם, כוונת הצדדים בעת כריתת ההסכם וכלל הנסיבות בטרם כריתת ההסכם. כך למשל, יבדוק בית המשפט את מצבת הנושים שהיו לאחד מבני הזוג ערב כריתת ההסכם, האם תבעו את פירעון חובם, האם בן הזוג השני היה מודע לקיומם של החובות לנושים, כיצד התנהגו הצדדים עצמם וכיצד התייחסו לזכויות ולחובות שנקבעו בהסכם ביניהם, וכן הלאה.

במקרים רבים קבע בית המשפט, כי בן הזוג שערך הסכם פיקטיבי על מנת לחמוק מנושיו לא יוכל לעתור לביטולו של ההסכם בטענה לפיקטיביות של ההסכם.
אישור ההסכם על ידי בית המשפט ומתן תוקף של פסק דין מהווה מחסום והשתק כלפי מי שכיום טוען נגד ההסכם, אשר טען בעבר בעד ההסכם וביקש לאשרו.
בית המשפט פסק, שתקנת הציבור ומדיניות משפטית אינן מאפשרות לתת לאדם ליהנות מפרי חטאו ותרמיתו, וכי מעילה בת עוולה לא תצמח תביעה.
בתי המשפט קבעו, כי הענקת סעד של ביטול ההסכם הפיקטיבי יעודד המשך עריכת הסכמים פיקטיביים בעתיד על ידי זוגות רבים אחרים כדי להתחמק מתשלום חובותיהם ולברוח מנושים. הדבר יביא לשימוש לרעה בהליכי משפט על מנת להכשיל נושים, כמו גם הכשלת שופטים רבים, שיאשרו את ההסכמים מבלי לדעת שמדובר בפיקציה. קבלת תביעה של אדם כזה הופכת את בית המשפט לשותף מלא בהכשלת נושים, שותף למעשה עוולה וכלי שרת בידי מתדיינים.

יש לזכור, כי גם הנושים עצמם עלולים לעתור לביטול ההסכם בטענה כי הוא פיקטיבי. בית המשפט הנכבד יבחן כל מקרה לנסיבותיו, והאם הוכחה הפיקטיביות הנטענת של ההסכם.
כך למשל, במקרה של בני זוג שהיו בעלים בחלקים שווים של דירת מגורים, כאשר לבעל היה חוב כספי לבנק בסכום של מאות אלפי שקלים. בני הזוג כרתו הסכם בו נקבע שזכויות הבעל בדירה יעברו לרעייתו. בני הזוג התגרשו. הבנק טען כי מדובר בהסכם פיקטיבי ומהווה ניסיון להבריח רכוש לנוכח חובו של הבעל לבנק. ואילו האישה טענה, כי ההסכם הוא אמיתי ויש לכבדו ולקבוע כי היא בעלת מלוא הזכויות בבית. האישה טענה כי הבנק אינו יכול לממש את הדירה לצורך גביית החוב של הבעל.
באותו מקרה קבע בית המשפט, שלא הייתה לצדדים כוונה להבריח רכוש מהבנק, אלא התרשם מכנות כוונתם של בני הזוג וכנות ההסכם, באמצעותו חפץ הבעל להבטיח את מצבה הכלכלי של האישה.

כמובן, בנסיבות אחרות בהן יתרשם בית המשפט כי העברת הנכסים על שם האישה במסגרת הסכם יחסי ממון נעשתה כדי ועל מנת לחמוק מתפיסת הנכסים על ידי נושים וסיכול גביית החובות – תהא התוצאה שונה.